ביהמ”ש קבע כי תשלום קצבת נכות לקטין משמשת כעילה להפחתת מזונות

בעמ”ש 20337-04-13 פלוני נ’ פלונית  קבע ביהמ”ש המחוזי בתל אביב כי העובדה כי קטין החל לקבל קצבת נכות, העולה על דמי המזונות הבסיסיים – משמשת, בנסיבות תיק זה,  כעילה להפחתת דמי המזונות המשולמים לו ע”י אביו.

רקע:

הצדדים חתמו על הסכם גירושין בו נקבע סכום מזונות עבור כל אחד מילדיהם. לגבי אחד מהילדים, שאובחן כאוטיסט, נקבע כי האב מתחייב לעשות כל הנדרש על מנת לקדמו, לרבות השתתפות בהוצאות רפואיות חריגות.

לאחר שהבן קיבל קצת נכות, עתר האב להפחית המזונות, כך שהוא ישלם את היתרה שתיוותר לאחר קיזוז הקצבה מסכום המזונות לבן. ביהמ”ש לענייני משפחה דחה את תביעתו, ומכאן הערעור.

טענות האב:

 האב טוען כי ביהמ”ש לעניני משפחה לא התייחס למרבית טענותיו, כשמנגד טיעוני המשיבה התקבלו ללא עוררין. האב הדגיש כי אינו מבקש להפחית את הקצבה מהמזונות, אלא מבקש כי הקצבה תממן את ההוצאות החריגות, ורק ההוצאות שחורגות מהקצבה ימומנו על-ידי הצדדים בחלקים שווים.

לטענתו, הוכח שינוי נסיבות מהותי עם קבלת הקצבה, אף אם לא חל שינוי בהכנסתו. כן נטען כי המשיבה הסתירה, בעת חתימת ההסכם, את העובדה כי הבן עתיד לקבל קצבת נכות בקרוב- וכי אם היה יודע זאת- היה מבקש לקבוע מזונות נמוכים יותר.

טענת  האם:

 המערער ידע על תוכנו של ההסכם עליו חתם, ויש ביכולתו לעמוד בסכומים המתבקשים גם בעתיד. עוד נטען כי השגות המערער הינן על קביעות עובדתיות ושיקולי אמינות, אשר אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן.

ביהמ”ש פסק:

 על בית משפט קמא היה לבחון מה היה המצב ששרר עובר לכריתת הסכם הגירושין לבין המצב ששרר בעת הגשת התביעה להפחתה.

מעיון בתוכן ההסכם והוראותיו עולה כי הצדדם לא ידעו כי אמורה להתקבל קצבה בגין נכות מהמל”ל, ובמיוחד בסכומים המדוברים.

בנסיבות המקרה, ומאחר ועתירת המערער לא הייתה להפחית את הקצבה מסכום המזונות הכולל, אלא להתמקד בחבות השתתפותו במחצית ההוצאות החריגות, היה מקום לקבוע שיש להתחשב בכך, אולם לא באופן מלא.

על כן נקבע כי הערעור יתקבל כך שעל המערער להשתתף במחצית הוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות, העולות על מחצית מהקצבה.

בית המשפט המחוזי קבע- אין לפטור אב מחובת מדור גם 

אם אמם אינה משלמת משכנתא/דמי שכירות

בית המשפט המחוזי, במסגרת ערעור שהוגש אליו, קבע כי אין לפטור אב מחובת תשלום מדור בסיסי- אף שבמקרה דנן, על הדירה שבה גרה האם יחד עם הילדים לא הייתה משכנתא- ולמעשה לא ניתן היה להצביע על סכום אותו יש לשלם.

רקע :

ביום 14.5.07 ניתן בבית המשפט לענייני משפחה פסק דין על דרך הפשרה לפיו חוייב האב במזונות לקטין ולאחיו+ תשלום 40% מעלות שכר דירה עד לתקרה של 650$ לחודש, וכפוף לכך שהקטינים יתגוררו בדירה ויוצג חוזה שכירות חתום.

לאחר מכן, התנהלו הליכים משפטיים בעניין הרכוש, והוסכם כי האם תקבל 1.3 מיליון ₪.

אחרי חודשיים, האם קנתה דירה מהכסף שקיבלה ומהכסף של אמא שלה שעזרה לה , או אז הפסיק האב לשלם את המדור.

האמא הגישה בשם הקטין תביעה לבית המשפט לענייני משפחה. התביעה שלה נדחתה והיא אף  חוייבה לשלם 15,000 ₪ כהוצאות.

בית המשפט קמא , בנושא המדור, קבע כי ההלכה היא שכל עוד האם אינה משלמת בפועל שכ”ד או משכנתא, אין מקום לחיוב מדור עבור הקטין. ובנוסף, נטען כי במקרה דנן, לא הוכח שינוי נסיבות בהכנסות האם אלא להיפך, הכנסתה גדלה באופן משמעותי וכן ההון שלה.

לאור כך, הוגש ערעור בעניין תשלום המדור וההוצאות שנפסקו.

מה נקבע בבית המשפט המחוזי?

חיובו של אב לשאת בהוצאות דיור נגזר מחיובו בתשלום מזונות.

החיוב נבחן עפ”י הדין האישי- הדין העברי. וזה משתנה בהתאם לגיל הילדים .

בחינה של המשפט העברי  מלמדת כי אין לפטור אב מתשלום המדור, גם אם הילדים מתגוררים בבית אמם שנרכש מכספיה ואין כל הוצאה בפועל למימונו.

השופט שוחט בחן את חיוב האב במזונות, כדי להסיק לגבי חיובו במדור:

ישנם 3 קבוצות גיל:

האחת- עד גיל 6 – שאז חלה חובה מלאה על האב וזה לא תלוי במצב הכלכלי שלו או של האמא. ומכאן, נלמד שגם כאשר הקטינים מתגוררים בבית השייך לאמם, על האב לשאת בעלות המדור.

ולכן, גם כשתשלום המזונות משמש למימון החזרי המשכנתא שנטלה האם, האב יחוייב במדור ואין מקום להפחית את שיעור החיוב של האב במדור.

השניה – מגיל 6 ועד 15 – זה מ”דין צדקה”, ואולם ישנם 2 דעות: האחת סוברת כי יש לברר את יכולתה של האם שמחוייבת אף היא. הדעה השניה סוברת כי קבוצה זו דומה לראשונה ולכן אין מקום להתחשב ביכולותיה של האם בעניין תשלום המדור ע”י האב.

השלישית – מגיל 15 ועד 18 – החיוב הוא מכוח דיני צדקה ולכן יקבע אף היקף החיוב לרבות בנוגע לעלות המדור, תוך התחשבות ביכולות האם. ולכן, ניתן להתחשב בהיקף הונם של 2 ההורים בשיעור חיובו במזונות, ולהפחית משיעור זה במדור ילדיו בשל הגדלת הונה של האם עקב השימוש בכספים שיועדו למדור , לשם תשלום החזרי המשכנתא.

 יובהר כי המדובר הוא בדיור בסיסי בלבד ! החיוב בהפרש בין העלות הבסיסית לבין עלותו של “הדיור הראוי” יהא עפ”י דיני צדקה ויכול שיושת גם או רק על האם.

לעניין דבריו של בית המשפט קמא כי לא הוכח שינוי נסיבות- אומר השופט שוחט כי לא מדובר בתביעה לשינוי נסיבות קלאסית (על אף שהוכתרה ככזו), אלא בתביעה של לחייב את האב בעלות הדיור של בנו הקטין – מצב עובדתי חדש.

סופו של דבר:

אין בסיס הלכתי לפטור את האב מלשאת  בעלות “דיור בסיסי” לילדיו ה”קטני קטנים”. חובה זו קיימת ללא קשר ליכולתם של הקטינים ובהקשר זה ללא קשר לעובדה שהילדים מתגוררים בבית האם שנרכש על ידה במלואו או באמצעות מימון חלקי של משכנתא.

הורה להחזיר את התיק לבית המשפט קמא, כדי לבחון מחדש את שאלת השתתפותו של האב בעלות הדיור של הקטין (שהיה בעת הגשת התביעה בן 13 וכיום בעוד חודש וחצי יהיה בן 15).

כמו כן, הוא ביטל את ההוצאות שהושתו על האם.