בילוי עם הילדים בחופשת הקיץ הינה משימה בלתי פשוטה.

אבל מה קורה כאשר מסבכים את הסיטואציה עוד יותר, ומכלילים בחופשת הקיץ את הילדים שלך ושלה מנישואים ראשונים, בנוסף לילדיכם המשותפים מהנישואין הנוכחיים?

ומה ניתן לעשות באם אינכם מצליחים להגיע להסכמות עם בן הזוג הקודם לצורך חלוקת זמנים הוגנת עם ילדיכם המשותפים במהלך החופשה?

קביעת סדרי ראיה בין הורים גרושים לילדיהם:

במהלך הליכי גירושין, אמורים בני הזוג, בעצמם או בעזרת ביהמ”ש וגורמים טיפוליים כגון פקידת סעד- להגיע להסכמות בדבר משמורת וסדרי ראיה.

בתקופות של חופשות ארוכות, כגון חופשת הקיץ והחגים, יש לבצע שינוי גמיש בלוח הזמנים הקבוע, הן על מנת להתאימו לימי החופשה של הילדים, והן על מנת להתאימו לימי החופשה של ההורים ממקומות עבודתם.

אי גילוי גמישות בנושא יכול להיות בעייתי ביותר, במיוחד כאשר מי מההורים עובד במקום אשר אינו מאפשר חופשת רציפות של למעלה ממספר ימים בודדים, כאשר יש חיכוכים בין הילדים מנישואין ראשונים לילדים מנישואים שניים אשר אינם מאפשרים להם לבלות פרק זמן רציף יחד.

לעיתים, מנסה מי מהצדדים לטעון כי יש להשאיר את סדרי הראיה הקבועים על כנם גם במהלך חופשות ארוכות, ובכך מנסה להפיל את מלוא עול הטיפול בילדים לאורך החופשה על ההורה המשמורן.

מנגד- ישנם הורים אשר רוצים לקחת את הילדים אליהם לפרקי זמן ממושכים, אשר אינם עולים בקנה אחד עם תוכניות ההורה השני לחופשה משפחתית.

בנוסף, קיימים מקרים בהם הילדים הבגירים יותר אינם רוצים להימצא עם הילדים שנולדו להוריהם במהלך נישואיהם שניים למשך פרקי זמן ממושכים, וכמובן שיש להתחשב ברצונם ולא לכפות עליהם המצאות ארוכה עמם.

מה ניתן לעשות כדי להגיע להסכמות הוגנות?

מומלץ לטפל בנושא זה עוד טרם היציאה לחופשה, ולהתחשב האחד בסדר יומו של האחר.

רצוי להגיע מראש להסדר קבוע, שיחול מדי שנה בשנה במהלך החופשות- ובמיוחד לגבי חודש אוגוסט.

במקרה בו לא הצלחתם להגיע מראש להסדר קבוע, או כאשר עריכת הסדר שכזה אינו מתאים למקום עבודתכם- יש לנסות להגיע עם ההורה השני להסכמות חד פעמיות עוד טרם היציאה לחופש הגדול, כאשר בידי כל צד מצוי מידע מלא לגבי החופשות אותם הוא יכול לקבל ממקום עבודתו.

כאשר ניסיונות ההורים להגיע להסדר נכשלים- רצוי לפנות לגורם טיפולי, כגון פקידת הסעד שטפלה בהם במהלך ההליך המשפטי.

ביהמ”ש המחוזי חייב בעל בפיצוי של 180,000 ש”ח בגין סרבנות גט

 בעמ”ש 46631-05-11  פלונית נ’ פלוני  מיום  23.1.14 קיבל ביהמ”ש המחוזי ערעור שהגישה אישה, וקבע כי זו תקבל פיצוי על סרבנות גט, ביחס לתקופה בה לא הוכח כי האישה היא שעכבה הגט.

 

רקע:

 האישה הגישה תביעת גירושין כנגד בעלה. הבעל הסכים לכך אולם האישה התנגדה להסדר הרכושי שהוצע על ידו- והצדדים לא התגרשו. לאחר מכן, הגישה האישה תביעת גירושין נוספת. תוך כדי ניהול התביעה נתגלה כי המשיב נשא אישה שניה ועל כן הוא חויב בגט, אותו הוא עיכב מאחר ודרש מהאישה למחוק את תביעתה הנזיקית.

ביהמ”ש לעניני משפחה דחה את תביעת האישה לפיצוי נזיקי בגין סרבנות גט, ומכאן הערעור.

 

טענות המערערת:

 עצם קביעת בית המשפט לענייני משפחה, כי המשיב סירב ליתן לה גט- מספיקה לצורך חיובו בפיצוי.  המשיב הוא זה שגרם להתמשכות ההליכים הן בבית הדין והן בבית המשפט, ובכך עיגן אותה- מה גם שבאותה תקופה נישא בשנית ואף הביא ילדה לעולם, והסתיר זאת מביה”ד.

לטענתה, אף שלמשיב היו טענות רכושיות- ניתן  היה לסדר את הגט, ולאחר מכן לנהל את התביעות הכספיות, מה גם שמנגד, לא היה כל אשם תורם מצידה.

 

טענות המשיב:

 המשיב טוען כי המבקשת עגנה את עצמה, ועל כן לא מגיע לה דבר, וכאשר סרבנות זו נבעה מרצונה לקבל חלק גדול יותר ברכוש.

 

 

ביהמ”ש פסק:

 ביהמ”ש סקר את הגישות השונות בכל הנוגע לסרבנות גט ומתן פיצוי בגינה. בסופו של יום ביהמ”ש ביצע חלוקה, כך שביחס לתקופה הראשונה- בה האישה היא זו שסרבה למעשה להתגרש- לא יחויב המשיב בפיצוי.

אולם, ביחס לתקופה החל מהנישואים השניים של המשיב ועד לגט בפועל- בה למעשה לא הוכחה סרבנות מצד האישה- נקבע כי על המשיב לפצותה מאחר והוא זה אשר עיכב את מתן הגט (וכאשר הודגש כי מדובר בפיצוי ולא בענישה).

 

ביהמ”ש  העמיד הפיצוי על סך של 180,000 ש”ח .

ביהמ”ש חייב סרבנית גט בתשלום פיצויים לבעלה- החל ממועד בו לא היתה עוד הצדקה לסירובה

 בתמ”ש 46459-07-12 ג’ נ’ ג’ קיבל ביהמ”ש לענייני משפחה בירושלים (כב’ השופטת אורית בן דור ליבל) את תביעתו של בעל לקבלת פיצוי כספי מאשתו, המסרבת ליתן לו גט מזה תקופה ארוכה, וחייב אותה בסך של 156,000 ש”ח.

 רקע:

 מדובר בצדדים אשר המשבר בנישואיהם החל עוד בשנת 2006. בשנת 2007 הגיש הבעל תביעת גירושין. בתחילה, הסכימה האישה להתגרש, אולם לאחר מכן חזרה בה, ומאז אינה מוכנה ליתן לבעל את גיטו. יצוין כי ביה”ד הרבני חייב אותה במתן גט בשנת 2013, אולם האישה מתנה אותו בקבלת רכוש, לרבות כתובה.

 

טענות התובע:

 הבעל טוען כי הוא זכאי לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו בשל סרבנות הגט, לרבות עוגמת נפש, צער, בדידות, העדר זוגיות ואינטימיות, ופגיעה קשה בכבודו. הצדדים חיים בנפרד מאז 2006, ואינם חולקים משק בית משותף משנת 2008. לטענתו, הנתבעת אינה מעוניינת בשלום בית וסרבנותה לקב נובעת מניסיונה לסחיטת כספים. התובע מבקש לקצוב את מועד סרבנות הגט החל מהמועד בו עזבה הנתבעת את חדר השינה- בשנת 2006.

 

 

טענות הנתבעת:

 הנתבעת טוענת כי נאלצה להמלט מדירת התובע בשל אלימותו, אך היא מציינת כי היא חפצה לשקם את חיי הנישואין ולפנות לייעוץ. מאחר והבעל החליף מנעולים, היא לא יכלה לשוב לדירה, ולקיים את חובתה כאשה. הנתבעת מכחישה את טענות התובע כי קיימות עילות גירושין , ו/או כי גרמה לו נזק כלשהו.

 ביהמ”ש פסק:

 ביהמ”ש סוקר את נושא סרבנות הגט, וקובע כי הפסיקה הכירה בתופעה זו כמקימה עילת תביעה נזיקית, במסגרת עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה. עילת תביעה זו מקנה לבן הזוג זכות לעתור לפיצוי נזיקי כנגד בן הזוג המסרב ליתן גט, בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהסירוב להתגרש.ביהמ”ש בדק האם סירוב האישה להתגרש מוצדק או לא. מאחר ומהעובדות עולה כי נישואי הצדדים תמו זה מכבר וכל שנותר הוא הסטטוס הפורמאלי, והאישה אף לא עשתה דבר על מנת לקדם שלום בית, נקבע כי בקשת הנתבעת לשלום בית אינה יכולה לעמוד לה כעילה לסירובה לקבל גט. היא חורגת מהתנהגות ראויה של אדם סביר, ועל כן מהווה הפרה של חובת הזהירות בה היא חבה כלפי התובע.

בנוגע למועד בו יחל החיוב- קיימות בפסיקה ישנן שתי גישות עיקריות- חיוב החל ממועד  פס”ד המורה על “חיוב הגט”, או בחינת כל מקרה לגופו. במקרה דנן, בחינת התנהגות האישה מראה כי  כבר ב- 2.08 הצטברה מסה קריטית המצדיקה מתן גט, ואף ביה”ד קבע כך. על כן, נקבע כי על האישה לשלם לבעל סך של 2000 ש”ח לחודש החל מ 2/08 . 

ההנחיות החדשות של ביה”ד בנוגע לבני זוג שיש חשש כי בגדו/ עו”ד אריאל דרור

במצב כיום, כאשר הוכח בביה”ד כי אישה בגדה בבעלה, ביה”ד קובע כי היא אסורה לבעלה וכן על האיש עימו בגדה. על כן היא אינה יכולה להנשא למי מהם, וחייבת להתגרש מבעלה. איסור זה נרשם בגט, וכן במאגרי המידע של בתי הדין. לכן, באם אלה ירצו להנשא בעתיד דרך ביה”ד- הם לא יוכלו לעשות כן.

 

עקב ביקורת שנתמחה על הליך זה, לאור הפגיעה שנגרמת הן לאישה והן לצד שלישי, שלא יכול כלל להגן על עצמו, ועקב תביעה שהוגשה בנושא לבג”צ, יצאו  לאחרונה הנחיות חדשות מטעם הרב יצחק יוסף, נשיא ביה”ד הרבני הגדול, אשר משנות מצב זה.

 

ההנחיות החדשות קובעות כי כאשר עולה חשש כי אכן התרחשה בגידה מטעם האישה, לא ירשם בגט הנוסח שנרשם במקרים בהם אין חשש לבגידה, לפיו הצדדים מותרים “לכולי עלמא”.

 

ביה”ד יודיע להם כי לאחר סידור הגט, ניתן לקיים בירור בנושא הבגידה, ככל שמי מהם רוצה להינשא מחדש זה לזה או לצד ג (עימו לכאורה בגד). כלומר, לא מדובר בבירור או איסור אוטומטי, וזה יתרחש רק אם הצדדים ירצו להינשא שוב זה לזה או שהאישה תרצה להנשא לגבר עימו לכאורה בגדה.

 

ניתן יהיה לערוך הבירור עוד קודם מתן הגט, וזאת במידה ויש צורך לבדוק את קיומה של עילת גירושין.  לדוגמה אם הבעל טוען כי אשתו בגדה בו ולכן יש לגרשם, אך היא מכחישה- יש צורך בבירור מוקדם כדי לקבוע האם קיימת עילת גט בגין בגידה.

 

בעת הבירור- בין אם זה יערך לאחר הגט ובי אם טרם הגט – יוכלו כל המעורבים- הבעל, האישה וצד ג,  לעלות את טענותיהם ולהביא ראיות בנוגע לטענות הבגידה.

 

עד מתן ההחלטה, ירשם בן הזוג ברשימת “טעוני בירור” , ולאחר הבירור, ירשם האם הוא יכול להינשא לאשתו לשעבר, או שמא יכלל ברשימת האסורים להינשא זה לזו.

יובהר כי לגבי צד ג’, הרי שזה לא ירשם ברשימת הטעני בירור, ורק לאחר קיום בירור זה יסווג ברשימה המתאימה.

כל האמור במאמר זה לא בא במקום ייעוץ משפטי פרטני ולא מהווה לו תחליף ויש לבחון כל נסיבות מקרה לגופו. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד.