מהו מבחן הנזקקות בתביעה למזונות מהעזבון?

חוק הירושה קובע: (סעיף 56) כי אם הניח המוריש קרובים שזקוקים למזונות, הרי שבאפשרותם לתבוע את מזונות מהעיזבון (להלן: “החוק”).

סעיף 59 לחוק קובע, איך יחשבו ויקבעו דמי המזונות, ולצורך כך מביא מספר פרמטרים שעל בית המשפט לשקול בבואו לדון בתביעה למזונות מהעיזבון.

להלן התנאים שנקבעו בסעיף 59:

1.      מהו שווי כלל העיזבון.

2.      האם הזכאי למזונות יש לו חלק בעיזבון, ואם כן, מה הסכום.

3.      מהי רמת החיים שחי המוריש, ורמת החיים שאליו הורגל הזכאי למזונות, וכן אם חל שינוי ברמת חייו כתוצאה ממותו של המוריש.

4.      מהו היקף רכושו של הזכאי למזונות.

5.      מהי הכנסתו של הזכאי במזונות מכל מקור שהוא?

6.      האם הוא זכאי לקבל מזונות אשה או ילדים לפי חוק המזונות?

7.      אם מדובר באשה שזכאית למזונות, יש לקחת בחשבון את סכום כתובתה מהעיזבון.

סעיף זה נקרא בפסיקה “מבחן הנזקקות” שבו הזכאי למזונות מחוייב להוכיח בראיות ברורות ומוצקות כי הוא אכן נזקק למזונות, ורק לאחר שבית המשפט השתכנע כי יש ביסוס לתביעה, רק אז יקבע לו סכום המזונות מהעיזבון.

כמו כן, בכדי לבדוק באופן מדוייק את מבחן הנזקקות, קובעת תקנה 28(ב) לתקנות הירושה כי בתביעת מזונות מהעיזבון יש לפרט את כל הרכיבים שעליהם נשענת התביעה בהתאם לסעיף 59 לחוק, וכדוגמת הון ונכסים אישיים, חשבונות בנק אישיים, פירוט הכנסות ועוד, וכן תצהיר לאימות הטענות.

עוד קובעת התקנה, כי בנוסף לפירוט זה, יש לצרף את כל המסמכים התומכים בתובענה בהתאם לסעיף 59 לחוק.

דוגמאות מהפסיקה

הפסיקה העניקה למבחן הנזקקות פרשנות מצמצת, ועל כך כתב בארוכה פרופ’ שמואל שילה בספרו פירוש לחוק הירושה התשכ”ה-1965, חלק שני, עמ’ 23:

“תנאי מוקדם לקבלת מזונות הוא ההזדקקות למזונות מצד המבקש. מי שתובע מזונות מן העיזבון חייב להראות שהוא זקוק להם. בית המשפט חייב לתת דעתו על שני עניינים מצטברים: א. האם המבקש נכלל בגדר הזכאים למזונות. ב. לאחר שהוכח שהוא זכאי למזונות, מה סכום המזונות הראוי לאור הנחיות הסעיף. המימרה הסתמית בסעיף 56 שאדם זכאי למזונות רק אם הוא זקוק להם, קשורה קשר בל יינתק עם סעיף 59 הקובע הנחיות לעצם קביעת הזכאות למזונות”.

 

בת”ע (ת”א) 7721/00 פ.י. נ’ מ.ר. דחה כב’ השופט שוחט את תביעת המזונות מהעיזבון, והדגיש שוב כי למבחן הנזקקות ניתנה פרשנות מצמצמת, וכי רצון המת גובר על כל טענה אחרת, וכך לשון פסק הדין:

 “הפסיקה העניקה ל”מבחן הנזקקות” פרשנות מצמצמת… מזונות מן העיזבון ייפסקו רק אם הטוען למזונות אינו יכול לספק את צרכיו ההכרחיים… הפסיקה העדיפה את הפרשנות המצמצמת על פני המרחיבה, תוך שהיא נותנת עדיפות ל”רצון המת” אשר החליט להדיר את הזכאי למזונות מעיזבונו על פני הרצון לשמור על זכות התלוי למזונות. הפסיקה ראתה בתשלום מזונות מהעיזבון חריג לכלל היסוד בדיני צוואות “מצווה לקיים את דברי המת” כחריג בחרה היא לצמצם אותו כדי תשלום “הצרכים ההכרחיים”, תשלום שיש בו משום פגיעה נסבלת ברצון המת”.

 בת”ע (ת”א) 102760/06 פלונית נ’ עזבון המנוח ד.כ דחתה כב’ השופטת ורדה פלאוט את תביעת האלמנה למזונות מהעזבון על אף שלא ירשה מאום מהעיזבון, וזאת מהסיבה שלא הצליחה להרים את נטל ההוכחה כי היא זקוקה למזונות.

 בתמ”ש (ראשל”צ) 40340/08 ד.ש נ’ י.ש דחתה כב’ השופטת ורדה בן שחר את תביעת האלמנה למזונות מהעיזבון מאחר שלא הצליחה לעמוד במבחן הנזקקות, כאמור.

 

 

 

 

 

מהו הסכום הנהוג לפסוק בבתי המשפט עבור מזונות הקטינים?

 

סכום המזונות מורכב מכמה רכיבים כאשר יש רכיב שנקרא צרכים הכרחיים.

כפי שהיה מקובל בבתי משפט עד לעת האחרונה באשר לסכום הצרכים ההכרחיים, מקובל היה לפסוק סכום שנע בין 1,200 ל- 1,400 ₪ עבור כל קטין, כאשר סכום זה אינו טעון הוכחה.

לאחרונה ניתנו מספר פסקי דין העוסקים בנושא (ואף פסקי דין מנחים של המחוזי) המתייחסים לסכום של הצרכים ההכרחיים, כאשר נראה כי המגמה להעלות את רף גובה סכום הצרכים ההכרחיים מכפי שהיה מקובל עד כה, כמפורט להלן:

 

בפסיקה מנחה בעמ”ש 46291-01-16 פלונית נ’ פלוני (מיום 09.10.17) שבו הובעה דעה על ידי כבוד השופט שנלר, כי הגיעה העת לעדכן את סכום המזונות של 1,400 ₪ המקובל בפסיקה שאינם דרושים הוכחה, לסכום גבוה יותר, כאשר באותו מקרה הגדיל את סכום המזונות לסך של 1,600 ₪, וכך נכתב בפסק הדין:

יתכן ואכן הגיעה העת לעריכת שינוי נוסף בעת קביעת סכום המזונות ההכרחיים ובמיוחד לאור הצרכים שהתווספו, כגון כל הקשור באמצעי התקשורת השונים והמחשוב, אשר ניתן לראות בהם כיום צרכים הכרחיים. אולם, אף מבלי לקבוע מסמרות בדבר לעת הזו, כפי שצוין לעיל, יש מקום לבחון את כלל הנסיבות ואזי להידרש במקרה קונקרטי להגדלת אותו סכום הנהוג המפורט לעיל.

 

גם בעמ”ש 32172-11-17  ש. נ’ ש.  (מיום 10.01.19) הביעה את דעתה כב’ השופטת יהודית שבח בעניין זה, כי יש צורך מיידי להעלות את סכום המזונות שאינם דרושים הוכחה לסכום של 1,600-1,700 ₪, וכך נכתב בפסק הדין:

לגישתי, אין לדחות עוד את הגדלת הסכום, ועד שיקבע הסכום המשקף את עלות צרכיו של הקטין בשני הבתים גם יחד, זה שאינו טעון הוכחה, באופן אמפירי ובהתבסס על חוות דעת כלכליות, אין מנוס מהפעלת שיקול הדעת השיפוטי וניסיון החיים, ומהעלאת הסכום שלא עודכן מזה שנים, לכדי סך של 1,600-1,700 ₪.

 

בפסיקה מנחה אחרת ברמ”ש 59188-10-18  נ. נ’ נ.  (מיום 25.10.18) הובעה דעה של כב’ השופט צבי ויצמן, שבה הוא מעלה טענה, כי לאחר בואו לעולם של בע”מ 919/15 אין עוד להבחין בין צרכים הכרחיים וצרכים שאינם הכרחיים ויש להעמיד את כלל הצרכים של קטין על סך של 2,250 ₪ לחודש – לפחות, כאשר הילדים חיים בשני בתים, וכך נכתב בפסק דין:

 

יש לזכור, כי קודם להלכת בע”מ 919/15, נהגו בתי המשפט לאמוד צרכיו ההכרחיים של קטין בשיעור של כ – 1,400 ₪. ואולם, הערכה זו נגעה אך ורק באשר לצרכיו ההכרחיים, ואולם, מאז שניתנה הלכת 919/15, אין מקום לחלק בין צרכים הכרחיים לאלו שאינם הכרחיים, ויש לאמוד את הצרכים בכללותם. עוד יש לציין, כי צרכיו של קטין המתגורר בשני בתים עולים על צרכיו של קטין המתגורר בבית אחד נוכח הכפילויות הנדרשות מטבעם של דברים בחלק מהוצאותיו, להערכתי ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, ראוי שהערכה זו תעלה, למצער על סך של 2,250 ₪ לחודש לקטין.

ביהמ”ש קבע כי תשלום קצבת נכות לקטין משמשת כעילה להפחתת מזונות

בעמ”ש 20337-04-13 פלוני נ’ פלונית  קבע ביהמ”ש המחוזי בתל אביב כי העובדה כי קטין החל לקבל קצבת נכות, העולה על דמי המזונות הבסיסיים – משמשת, בנסיבות תיק זה,  כעילה להפחתת דמי המזונות המשולמים לו ע”י אביו.

רקע:

הצדדים חתמו על הסכם גירושין בו נקבע סכום מזונות עבור כל אחד מילדיהם. לגבי אחד מהילדים, שאובחן כאוטיסט, נקבע כי האב מתחייב לעשות כל הנדרש על מנת לקדמו, לרבות השתתפות בהוצאות רפואיות חריגות.

לאחר שהבן קיבל קצת נכות, עתר האב להפחית המזונות, כך שהוא ישלם את היתרה שתיוותר לאחר קיזוז הקצבה מסכום המזונות לבן. ביהמ”ש לענייני משפחה דחה את תביעתו, ומכאן הערעור.

טענות האב:

 האב טוען כי ביהמ”ש לעניני משפחה לא התייחס למרבית טענותיו, כשמנגד טיעוני המשיבה התקבלו ללא עוררין. האב הדגיש כי אינו מבקש להפחית את הקצבה מהמזונות, אלא מבקש כי הקצבה תממן את ההוצאות החריגות, ורק ההוצאות שחורגות מהקצבה ימומנו על-ידי הצדדים בחלקים שווים.

לטענתו, הוכח שינוי נסיבות מהותי עם קבלת הקצבה, אף אם לא חל שינוי בהכנסתו. כן נטען כי המשיבה הסתירה, בעת חתימת ההסכם, את העובדה כי הבן עתיד לקבל קצבת נכות בקרוב- וכי אם היה יודע זאת- היה מבקש לקבוע מזונות נמוכים יותר.

טענת  האם:

 המערער ידע על תוכנו של ההסכם עליו חתם, ויש ביכולתו לעמוד בסכומים המתבקשים גם בעתיד. עוד נטען כי השגות המערער הינן על קביעות עובדתיות ושיקולי אמינות, אשר אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן.

ביהמ”ש פסק:

 על בית משפט קמא היה לבחון מה היה המצב ששרר עובר לכריתת הסכם הגירושין לבין המצב ששרר בעת הגשת התביעה להפחתה.

מעיון בתוכן ההסכם והוראותיו עולה כי הצדדם לא ידעו כי אמורה להתקבל קצבה בגין נכות מהמל”ל, ובמיוחד בסכומים המדוברים.

בנסיבות המקרה, ומאחר ועתירת המערער לא הייתה להפחית את הקצבה מסכום המזונות הכולל, אלא להתמקד בחבות השתתפותו במחצית ההוצאות החריגות, היה מקום לקבוע שיש להתחשב בכך, אולם לא באופן מלא.

על כן נקבע כי הערעור יתקבל כך שעל המערער להשתתף במחצית הוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות, העולות על מחצית מהקצבה.

בית המשפט המחוזי קבע- אין לפטור אב מחובת מדור גם 

אם אמם אינה משלמת משכנתא/דמי שכירות

בית המשפט המחוזי, במסגרת ערעור שהוגש אליו, קבע כי אין לפטור אב מחובת תשלום מדור בסיסי- אף שבמקרה דנן, על הדירה שבה גרה האם יחד עם הילדים לא הייתה משכנתא- ולמעשה לא ניתן היה להצביע על סכום אותו יש לשלם.

רקע :

ביום 14.5.07 ניתן בבית המשפט לענייני משפחה פסק דין על דרך הפשרה לפיו חוייב האב במזונות לקטין ולאחיו+ תשלום 40% מעלות שכר דירה עד לתקרה של 650$ לחודש, וכפוף לכך שהקטינים יתגוררו בדירה ויוצג חוזה שכירות חתום.

לאחר מכן, התנהלו הליכים משפטיים בעניין הרכוש, והוסכם כי האם תקבל 1.3 מיליון ₪.

אחרי חודשיים, האם קנתה דירה מהכסף שקיבלה ומהכסף של אמא שלה שעזרה לה , או אז הפסיק האב לשלם את המדור.

האמא הגישה בשם הקטין תביעה לבית המשפט לענייני משפחה. התביעה שלה נדחתה והיא אף  חוייבה לשלם 15,000 ₪ כהוצאות.

בית המשפט קמא , בנושא המדור, קבע כי ההלכה היא שכל עוד האם אינה משלמת בפועל שכ”ד או משכנתא, אין מקום לחיוב מדור עבור הקטין. ובנוסף, נטען כי במקרה דנן, לא הוכח שינוי נסיבות בהכנסות האם אלא להיפך, הכנסתה גדלה באופן משמעותי וכן ההון שלה.

לאור כך, הוגש ערעור בעניין תשלום המדור וההוצאות שנפסקו.

מה נקבע בבית המשפט המחוזי?

חיובו של אב לשאת בהוצאות דיור נגזר מחיובו בתשלום מזונות.

החיוב נבחן עפ”י הדין האישי- הדין העברי. וזה משתנה בהתאם לגיל הילדים .

בחינה של המשפט העברי  מלמדת כי אין לפטור אב מתשלום המדור, גם אם הילדים מתגוררים בבית אמם שנרכש מכספיה ואין כל הוצאה בפועל למימונו.

השופט שוחט בחן את חיוב האב במזונות, כדי להסיק לגבי חיובו במדור:

ישנם 3 קבוצות גיל:

האחת- עד גיל 6 – שאז חלה חובה מלאה על האב וזה לא תלוי במצב הכלכלי שלו או של האמא. ומכאן, נלמד שגם כאשר הקטינים מתגוררים בבית השייך לאמם, על האב לשאת בעלות המדור.

ולכן, גם כשתשלום המזונות משמש למימון החזרי המשכנתא שנטלה האם, האב יחוייב במדור ואין מקום להפחית את שיעור החיוב של האב במדור.

השניה – מגיל 6 ועד 15 – זה מ”דין צדקה”, ואולם ישנם 2 דעות: האחת סוברת כי יש לברר את יכולתה של האם שמחוייבת אף היא. הדעה השניה סוברת כי קבוצה זו דומה לראשונה ולכן אין מקום להתחשב ביכולותיה של האם בעניין תשלום המדור ע”י האב.

השלישית – מגיל 15 ועד 18 – החיוב הוא מכוח דיני צדקה ולכן יקבע אף היקף החיוב לרבות בנוגע לעלות המדור, תוך התחשבות ביכולות האם. ולכן, ניתן להתחשב בהיקף הונם של 2 ההורים בשיעור חיובו במזונות, ולהפחית משיעור זה במדור ילדיו בשל הגדלת הונה של האם עקב השימוש בכספים שיועדו למדור , לשם תשלום החזרי המשכנתא.

 יובהר כי המדובר הוא בדיור בסיסי בלבד ! החיוב בהפרש בין העלות הבסיסית לבין עלותו של “הדיור הראוי” יהא עפ”י דיני צדקה ויכול שיושת גם או רק על האם.

לעניין דבריו של בית המשפט קמא כי לא הוכח שינוי נסיבות- אומר השופט שוחט כי לא מדובר בתביעה לשינוי נסיבות קלאסית (על אף שהוכתרה ככזו), אלא בתביעה של לחייב את האב בעלות הדיור של בנו הקטין – מצב עובדתי חדש.

סופו של דבר:

אין בסיס הלכתי לפטור את האב מלשאת  בעלות “דיור בסיסי” לילדיו ה”קטני קטנים”. חובה זו קיימת ללא קשר ליכולתם של הקטינים ובהקשר זה ללא קשר לעובדה שהילדים מתגוררים בבית האם שנרכש על ידה במלואו או באמצעות מימון חלקי של משכנתא.

הורה להחזיר את התיק לבית המשפט קמא, כדי לבחון מחדש את שאלת השתתפותו של האב בעלות הדיור של הקטין (שהיה בעת הגשת התביעה בן 13 וכיום בעוד חודש וחצי יהיה בן 15).

כמו כן, הוא ביטל את ההוצאות שהושתו על האם.