ביהמ”ש פסק: לא תבוצע בדיקת רקמות לקטינה מוסלמית שנולדה                                                           במהלך נישואי הצדדים

 בפסק דין אשר ניתן בביהמ”ש לעניני משפחה בנצרת (כב’ השופט סארי ג’יוסי)  מסגרת תמ”ש 4232/04 – ב.א.א. נ’ א.ש.א נדחתה תביעתו של גבר מוסלמי לבצע בדיקת רקמות (אבהות) לבת קטינה שנולדה לאשתו במהלך נישואיהם, ואף נרשמה במשרד הפנים כבתו, וזאת בשל הוראות חוק מידע גנטי, הוראות הדין המוסלמי, וטובת הקטינה.

רקע:

בני הזוג הינם מוסלמים, אשר נישאו בשנת 2000. הקטינה נולדה בשנת 2002, ונרשמה במשרד האוכלוסין כבתו של התובע. אולם לטענתו, אביה של הקטינה הינו גבר זר אשר ניהל רומן עם  אשתו באותה תקופה.

הצדדים נפרדו בשנת 2003, כשנה לאחר הולדת הקטינה. תביעה זו הוגשה בשנת 2004.

טענות האישה:

ע”פ הדין האישי המוסלמי, לא ניתן להעלות טענות בנושא האבהות זמן כה רב לאחר לידת הקטינה. בשל זמן הרב שחלף, התובע “מושתק” מהעלאת טענות בנושא.

טענות הבעל:

הוא סבור כי אינו אביה של הקטינה, שכן לטענתו באותה תקופה אשתו ניהלה רומן עם גבר אחר.

ביהמ”ש פסק:

האב לא הציג מספיק ראיות אשר יעזרו להוכיח את חשדו בדבר אי אבהותו על הילדה.

זאת ועוד, ע”פ הוראות הדין האישי המוסלמי, על האב היה להעלות טענות בנוגע לעניין האבהות מיד לאחר הלידה, דבר שלא נעשה כאן.

בנוסף, בתסקיר שנערך נקבע כי בדיקה זו תמיט אסון על הקטינה, אשר סברה כל חייה כי התובע הינו אביה, מה גם שכתוצאה מכך תגרם לה פגיעה חברתית חמורה, שתוצאותיה קשות עוד יותר מהתנכרות האב.

בנוסף לכך, גם חוק מידע גנטי, החוק הרלבנטי לעניין עריכת בדיקת רקמות, קובע כי לא תיערך בדיקת רקמות לקטינה אם הדבר נוגד את טובתה.

בשל כל הסיבות הנ”ל, נדחתה תביעת האבהות.

 דרישות קופת החולים ביחס לטיפולי פריון אצל רווקים

כללי:

לעיתים נתקלים אנו במקרים בו צדדים רווקים, אשר לעיתים אף אינם בני זוג, המבקשים להתחיל בטיפולים לצורך הבאת ילד לעולם.

בכל הנוגע לבני זוג נשואים- הרי שקיימות תקנות המסדירות נושא זה, אולם לא קיימות הוראות ברורות בכל הנוגע לרווקים אשר מחליטים לבצע פעולה זו.

מאחר וקיימות מספר בעיות פוטנציאליות אשר עלולות להתעורר בהליך משמעותי כגון זה, קופות החולים דורשות כי צדדים אלו יגישו להם הסכם אותו ערכו, הכולל התייחסות למס’ סוגיות, קודם תחילת ההליך.

בעוד יתכן שהדרישות משתנות קמעה בין קופה לקופה, הרי שהסוגיות שירשמו להלן הינן בסיסיות ומהותיות ושי להתייחס אליהם.

יובהר כי האמור במאמר זה מתייחס אך ורק לטיפולי הפריה חוץ גופית רגילים בין 2 צדדים, ולא לטיפולי פונדקאות, בהם מעורב צד ג’.

 

מה יש לכלול בהסכם:

על הצדדים להצהיר כי:

1. הם אינם נשואים לבני זוג אחרים.
2. הם מבינים כי חובותיהם כלפי הילד אינם תלויים בהסכם זה ויחולו עליהם בכל  מקרה מתוקף היותם הורים ביולוגיים.

היינו- החובות השונות של הורה כלפי ילדו הינם חובות אשר יחולו עליו ללא קשר לחתימתו על הסכם זה, ויש להצהיר על הבנה זו.

3. האם אינה אם פונדקאית ע”פ חוק ההסכמים לנשיאת עוברים.
4. ההסכם לא נעשה כנגד תמורה כספית או אחרת, לגבר או לאישה, וכי הם  חותמים עליו מרצונם החופשי.

 

בנוסף, יש להתייחס לנקודות הבאות:

1.  האם ניתן למי מהצדדים רשות לחזור בו מההליך, ואם כן- עד איזה שלב .

 היינו, מה קורה באם במהלך ההליך מי מהצדדים חוזר בו מהסכמתו. על הצדדים   לקבוע בהסכם עד לאיזה שלב מותר לחזור מההליך, אם בכלל, על מנת למנוע מצב  בו אחד מהצדדים רוצה להמשיך בהליך, והאחר מתנגד לכך.

2. מה יעשה בחומר בגנטי שיוותר- לאחר שהושג הריון או כאשר בני הזוג מחליטים להפסיק ההליך עוד קודם לכן.

 

האם די בהסכם זה כדי להסדיר את מערכת היחסים?

מאחר ואין די באמור לעיל על מנת להסדיר את כל הסוגיות במערכת היחסים בין הצדדים, שכן עלולות לעלות שאלות נוספות, כגון מימון ההליך, מזונות ומשמורת לילד שנולד וכיוצב’, מומלץ כי הצדדים יערכו הסכם, בין אם בנוסף להסכם זה ובין אם במהלכו, בו יתייחסו לנקודות אלו.

באתר זה נמצא מאמר נוסף, שעניינו עריכת הסכם להורות משותפת, המבהיר הכללים לעשיית הסכם זה בין הצדדים.

ביהמ”ש המחוזי דחה ערעור של אישה להכיר בה כאם על תינוקת, שנולדה כתוצאה מתרומת זרע ותרומת ביצית

 

בעמ”ש 59993-07-13 פלונית נ’ פלונית ואח’ דחה ביהמ”ש המחוזי בבאר שבע את ערעורה של אשה, וקבע כי זו לא תוכל להיות מוכרת כאמה של תינוקת שנולדה לאם פונדקאית- מאחר ואין לאישה ולבת כל קשר גנטי.

 

רקע:

 מדובר באישה אשר חולה במחלת ניון שרירים, ועל כן אינה יכולה להביא ילדים לעולם. עקב רצון עז של האישה להיהפך לאם, הצליחה היא להשיג תרומת זרע, תרומת ביצית וכן פודנקאית מהודו. לתינוקת שנולדה כתוצאה מכך אין כל קשר גנטי לאישה. ביהמ”ש לעניני משפחה דחה את תביעת האישה להכיר בה כאמה של התינוקת, ומכאן הערעור.

טענות המערערת:

 המערערת טוענת כי הנסיבות המיוחדות של מצבה הרפואי ותיק זה מחייבות הרחבת המושג “הורות פסיקתית”, והכרה בה כהורה של הקטינה שנולדה, מה גם שהיא זו אשר הגתה, יזמה, ומימנה, את הולדתה של הקטינה, ואין לה כל דרך אחרת להפוך לאם.

לטענתה, חוק ההסכמים לנשיאת עוברים חל רק על מקרים בהם הפונדקאות מתבצעת ב, אולם אינו מביע עמדה באשר למקרים שאינם עונים לתנאיו. המערערת טוענת כי אי הבעת עמדה זו  אינה מהווה שלילה. אין לשלול את האפשרות לקבוע הורות גם באופנים אחרים, כגון הורות מכוח הסכמה, כבנסיבות דנן.

טענות המשיבים:

 המשיבה 1, הפונדקאית- מסכימה להכיר במערערת כאמה של התינוקת.

המשיבה 2, המדינה, טענה כי לא ניתן לקדם נסיבות של הורות הסכמית, מאחר והקטין אינו “מוצר העובר לסוחר”. הדבר עלול להביא ל”מדרון חלקלק” ויצירת אפשרות לקיומם של הליכי פונדקאות פיקטיביים, המהווים סחר בתינוקות ועקיפת הליכי אימוץ.

 

ביהמ”ש פסק:

 הרחבת ההכרה בהליכי פונדקאות באופן אשר תאפשר הכרה ב”הורות הסכמית”, הנעדרת קשר גנטי להורה המיועד, מחייבת הסדר בחוק, ואינה יכולה להיות יציר הפסיקה. ע”פ חוק הסכמים לנשיאת עוברים כיום-  הרי שרק בנסיבות בהן הילוד נושא מטען גנטי של הורה מיועד ניתן לבצע פונדקאות בחו”ל- אולם קשר זה אינו קיים במקרה דנן.

כן נאמר כי קיים חשש ממשי כי הכרה בהורות על בסיס הסכמי, עלול להביא לפתיחת פתח “לתעשיית יצור” ילדים וסחר בהם.

נדחתה עמדת המדינה לקיים הליך אימוץ ביחס לאישה שנעזרה בתרומת ביצית

בתמ”ש 35043-06-12 אלמוני ואח’ נ’ היועץ המשפטי לממשלה קבע ביהמ”ש  לענייני משפחה ברמת גן ( כב’ השופטת תמר סנונית פורר), בפסיקה חדשנית מסוגה, ובניגוד לעמדת המדינה-  כי אין צורך בהליך אימוץ על מנת להכיר באבהותה של אישה שהפכה לאם באמצעות תרומת ביצית ושימוש באם פונדקאית.

רקע:

 התובעים הינם אזרחי ישראל ותושביה, הנשואים כדמו”י , אשר פנו להליכי פונדקאות בארמניה והתקשרו עם אם פונדקאית, אשר ברחמה הושתל עובר שנוצר מביצית של תורמת שהופרתה בזרעו של התובע. לאחר עריכת בדיקת רקמות, הוכרז הבעל כאב הקטינה, אולם המדינה דרשה מהאישה לבצע הליך של אימוץ, על מנת להיות מוכרת כאם . האישה מתנגדת, ומכאן התביעה.

 טענות ההורים:

 יש לקבוע את אמהותה של התובעת על הבת לאור המסמכים שבתיק ולאור קביעת האבהות של התובע, וליתן פסק דין לאמהות, מה גם שהצדדים עומדים בכל הדרישות לבירור הליך הפונדקאות, וגם על פי תעודת הלידה- התובעים שניהם הינם הוריה של הקטינה.

התובעים מבקשים כי בית המשפט ישווה בין אם שביצעה הליכי פונדקאות בהם נעשה שימוש בביצית שלה, לבין אם שביצעה הליכי פונדקאות בהם נדרשה להסתייע בתרומת ביצית- כמבקרה דנן, כך שלא יידרש כל הליך אימוץ.

 טענת המדינה:

 הליך פונדקאות בחו”ל מוסדר באמצעות נוהל חו”ל, וטרם עוגן בחקיקה. לא ניתן לקבוע הורות ביולוגית מאחר והאישה לא הרתה את הקטינה. הדרך היחידה לקביעת הורות היא במסלול אימוץ, שישרת את טובת הקטינה וימנע אפשרות לפתחון פה בעתיד כנגד מעמדה של הקטינה או קשר ההורות.

ביהמ”ש פסק:

 טובת הקטינה נוגדת את דרישת המדינה להליך משפטי נוסף וארוך של אימוץ, ועל כן אין ולהפנות את הצדדים להליך נפרד וחדש של אימוץ.

ביהמ”ש בחר להזמין תסקיר, אשר יאפשר לבית המשפט לבחון את יחסי המשפחה ויסייע ליצירת הוודאות המשפטית הנדרשת, תוך פגיעה מינימלית בצדדים. עד לקבלת התסקיר, האם תמונה כאפוטרופוס לרכושה ולגופה של הקטינה.