רקע

בשנת 2005 במסגרת תיקון 12 לחוק הירושה התווסף סעיף 8א המסדיר ענייני צוואה הדדית ותנאיה.

עד לתיקון זה נבנתה במהלך השנים המסגרת המשפטית המתייחסת למסמך יחודי זה באמצעות הפסיקה.

עיקר שימושה של צוואה זו הוא בידי בני זוג המעוניינים להתנות את ציוויי ההורשה שלהם זה בזה, וכך גם להבטיח את מצבו הכלכלי של בן הזוג שנותר בחיים וגם למנוע מצב בו יועבר כספם לאחר מותם לצד שלישי, בידי בן זוגם.

באמצעות צוואה זו, למשל,  יכול כל אחד מבני הזוג להתנות את העברת רכושו לבן הזוג השני בכך שלאחר פטירת שניהם יוריש בן הזוג הנותר את כלל הרכוש לילדיהם המשותפים.

עיקר הנפקות המשפטית של צוואה הדדית, הוא בכך שהאפשרות לבטלה מצומצמת יותר מצוואה רגילה. דבר זה נובע מכך שהצדדים נותנים הוראותיהם לגבי חלקם  בנכסים תוך התחשבות והסתמכות על הוראותיו של בן זוגם לגבי חלקו בנכסים.

החוק אכן מבטא צמצום ופגיעה בעקרון “החופש לצוות” שהוא עקרון על בדיני הירושה, אך זאת במטרה להגן על  “עקרון ההסתמכות”, שכן כל אחד מהצדדים מסתמך על כך שרעהו יפעל בהתאם למסוכם.

אפשרות שינוי/ ביטול צוואה הדדית

החוק מחלק בין מצב בו שני המצווים עודם בחיים לבין מצב בו כבר נפטר אחד מהם. סעיף 8 א (ב) 1 מורה כדלקמן:

בחיי שני בני הזוג

בחייהם של שני בני הזוג – המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים;

הוראת החוק ברורה – כאשר שניהם בחיים יכול כ”א מהם להודיע לרעהו בכתב  כי הוא מבטל את הצוואה והצוואה כולה בטלה.

לאחר פטירתו של אחד מהם

לגבי ביטול צוואה הדדית לאחר מות אחד מבני הזוג מורה החוק כדלקמן בסעיף 8 א (ב) 2 (ב)

“לאחר חלוקת העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש”;

כלומר, בן הזוג שרוצה לבטל את הצוואה לאחר פטירת בן הזוג השני, צריך להשיב את כל אשר קיבל על פי הוראות הצוואה ההדדית מבן הזוג שנפטר, ורק לאחר מכן יכול לתת הוראות שונות מאלו שניתנו בצוואה ההדדית  למה שייעשה בחלקו.

נמצאנו למדים כי בכל הנוגע לרכוש אשר לא התקבל בירושה, יכול בן הזוג השני לשנות את הוראותיו לגביו, אך זאת רק בתנאי שישיב את כל מה שקיבל מבן זוגו.

(הערה: אף על פי שניתן היה לומר כי הסתמכותו של בן הזוג הייתה אף בייחס לאשר יעשה בן הזוג בחלקו,  והוראותיו נבעו מתוך מחשבה הנוגעת אף לרכושו של בן הזוג, מכל מקום רצה המחוקק לאזן בין הסתמכות בין הזוג לבין עיקרון החופש לצוות)

האפשרות לבטל /לשנות צוואה הדדית כאשר לא נתקיים תנאי ההשבה

נמצא אם כן, כי לפי לשונו הדווקנית של הסעיף אם בן הזוג השני (המעוניין לשנות את הצוואה ההדדית לאחר פטירת רעהו) לא השיב את שקיבל , אין הוא יכול לבטל את הצוואה ההדדית.

וראה ת”ע (משפחה תל אביב-יפו) 62398-12-13 פלונית נ’ אלמונית.

(אמנם יתכן ובמצבים מסויימים יחתור בית המשפט ליישום תכלית החוק ויאפשר עקרונית השבה של כספי הירושה לאחר עריכת צוואה חדשה ואולי אף לאחר מות המוריש. נראה כי בעניין זה אין הלכה פסוקה.

ראה תע (ת”א) 47090-08-17 פלוני נ’  פלונית.

קיומם של תנאים מגבילים בצוואה ההדדית

בניגוד לצוואה רגילה אשר במסגרתה לא ניתן להגביל כלל את אפשרות ביטולה, הרי שבצוואה ההדדית הכיר החוק בכך שיכולים הצדדים לקבוע תנאים המגבילים את יכולתם לבטל את צוואתם המשותפת.

סעיף 8 (ג) מורה כדלקמן:

 “הוראות סעיף קטן (ב) יחולו אם אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת, ואולם הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג – בטלה.“

כלומר, כל הוראה מגבילה שייקבעו בני הזוג כתנאי לביטול צוואתם – תקפה, וביטול הצוואה שלא על פי תנאי זה איננו אפשרי. זאת כל עוד לא שללו לחלוטין את האפשרות לבטל את הוראות הצוואה.