תמ”ש 5659-07-12, משפחה תל אביב – השופט שמואל בר יוסף (8.4.15)
“מזונות משקמים” לידועה בציבור:
הוגשה תובענה לחיוב הנתבעת בתשלומים עיתיים לתקופה שלאחר פרידתו מהתובעת, ידועתו בציבור.
נקבע כי ההתדיינות תהא בנוגע לזכאות למזונות לתקופה ממועד הגשת התביעה (יולי 2012) ועד למועד בו ניתן פסק דין בתביעה הרכושית (יולי 2014).
דיון והכרעה:
הזכות למזונות ידוע/ה בציבור עוגנה בקונסטרוקציה חוזית של הסכם מכללא, המוסק גם מעיקרון תום הלב, כשהוא מותאם לנסיבות של כל מקרה ומקרה. עקרון זה גם משמש נורמה משלימה, על מנת לצקת תוכן פרקטי- ספציפי לאותו הסכם.
מאחר ומדובר בחיוב חוזי במהותו, אז הזכות למזונות של ידוע/ה בציבור קמה רק מקום שראוי להסיק כי נכרת הסכם מכללא המצדיק את התשלום, ואין המדובר בזכות הנובעת מניה וביה מהגדרת היחסים.
כידוע, כריתתו של הסכם נלמדת מאומד דעתם המשותף של הצדדים, כפי שהוא משתקף בעיניים סבירות מנסיבות העניין. כך הם הדברים בחוזים בכלל וכך הם בחוזים מכללא.
במקרה זה קבע השופט כי מערכת היחסים בין הצדדים, כפי שנטענה ע”י התובעת עצמה, אינה מבססת את אותה הסתמכות וערבות הדדית, שהן מחוייבות המציאות על מנת שיוסק כי נכרת בין הצדדים הסכם מכללא לתשלום מזונות לעת פירוד.
ובמה דברים אמורים?
א. מדובר בבני זוג שהחלו לחיות יחדיו בגיל לא צעיר, לאחר גירושין של שניהם.
ב. הצדדים לא נישאו.
ג. לצדדים לא נולדו ילדים.
ד. הצדדים חיו יחד כשמונה שנים.
ה. מערכת היחסים כפי שראתה אותה התובעת, היא מערכת יחסים של ניצול חומרי ואחר ואף של התעללות, ולא של ערבות הדדית המבססת צפי סביר לתמיכה בעת פירוד , כעולה מכתב התביעה שהגישה.
אומנם טענות אלו אשר נטענו ע”י התובעת נטענו כדי לבסס את התביעה הרכושית, אך הן עומדות לתובעת לרועץ במסגרת התביעה דנן, לפסיקת מזונות.
באשר לטענתה של התובעת לפער ההכנסות בין הצדדים, גם כאן קבע השופט כי לא ניתן לבסס מסקנה בדבר כריתתו של הסכם מכללא או צפי לגיטימי לתמיכה לעת פירוד, ואין בכוחו של פער ההכנסות הנטען כדי להפיח רוח חיים בהסכם והסתמכות שלא היו ולא נבראו.
סופו של דבר, קבע השופט כי מערכת היחסים בין הצדדים, כפי שהייתה ידועה לתובעת וכפי שהיא מתפרשת בעיניו של אדם סביר בנעליה, לא הייתה מערכת יחסים של תמיכה הדדית וערבות הדדית, אלא מערכת של ניצול וכפיה. ולכן לא ניתן לבסס הסכם מכללא לתשלום מזונות לעת פירוד ותביעתה למזונות נדחתה.
