ביהמ”ש המחוזי דחה ערעור אם להעתקת מקום מגוריה
בעמ”ש 35652-07-12 א.ב ח נ’ מ.ב.ח דחה ביהמ”ש המחוזי את ערעורה של אם על פסק דינו של ביהמ”ש לעניני משפחה, אשר דחה את בקשתה להעתקת מקום מגוריה, יחד עם ילדיה, הרחק מהאב.
רקע:
לצדדים שני ילדים קטינים. בהסכם הגירושין נתנה משמורת לאם, וסדרי ראיה לאב, והוא מתגורר בסמיכות רבה לבית האם.
המערערת הגישה בקשה להעתיק את מקום מגורי הילדים למרכז. ביהמ”ש לענייני משפחה דחה הבקשה , ועל כן הוגש ערעור זה.
טענות המערערת:
לדבריה, בית המשפט קמא טעה בקובעו כי מעבר הילדים יפגע בסדרי הראיה באופן משמעותי, שכן לשני בני הזוג כלי רכב ומדובר במרחק נסיעה לא רב .
לטענתה, בית המשפט לא נתן משקל לעובדה כי בעבר המשיב צמצם את הסדרי הראייה לפעם אחת בשבוע בלבד, ונהג בחוסר עקביות ויציבות ביחס לקיום הסדרי הראייה.
כן נטעו כי הישארותה במקומה הנוכחי פוגעת בה ובזכויותיה להמשיך בחייה, להתרחק מקרבתו המטרידה של המשיב ולהשלים את הליך הגירושין,
טענות המשיב:
המשיב טוען כי יש להותיר על כנו את פס” ד של ביהמ”ש קמא. לטענתו, מעבר האם יקרע את הילדים מביתם החם, מבית הספר ומחבריהם.
המרחק הגיאוגרפי בין המקום הנוכחי למרכז הארץ יפגע קשות בהסדרי הראיה ובקשר של הילדים עמו.
כן נטעו כי המעבר יגרום לילדים נזק נפשי, וכי הם הביעו את רצונם שלא להעתיק את מקום מגוריהם.
ביהמ”ש פסק:
ביהמ”ש פסק כי כל החלטה שתתקבל, צריכה להבטיח את המשך הקשר בין הילדים לבין ההורה הלא משמורן, תוך ראיית טובת הילדים כנקודת מוצא ראשונה ואחרונה לצורך ההכרעה.
ביהמ”ש בחן את התסקיר שהוגש בעניין, ממנו עולה כי טובת הילדים היא השארתם במשמורת המערערת, והמשך קיום הסדרי הראיה עם האב , וכי הם אינם חפצים במעבר .
לאחר שקילת השיקולים הרלונטיים, קובע ביהמ”ש המחוזי כי אין מקום להיעתר לבקשת המערערת , ועל כן נדחה הערעור.
