ביהמ”ש המחוזי קיבל ערעור של אם לקבלת משמורת על בנה, בן 4.5 שנים

 בעמ”ש 38844-10-13 פלונית נ’ פלוני קיבל ביהמ”ש המחוזי בנצרת את ערעורה של אם, וקבע כי המשמורת על בנם המשותף של הצדדים בן 4.5 שנים, תימסר לאם, ולא לאב, מאחר ולא נסתרה חזקת הגיל הרך.

 רקע:

הורי הקטין נפרדו עוד בהיותו בן חצי שנה. בתחילה, היה ביניהם הסדר של משמורת משותפת, אולם עקב מעבר האם לאזור מרוחק, נתמנה מומחה לצורך מתן החלטה בדבר המשמורת. המומחה קבע כי על האב לקבל המשמורת, וביהמ”ש לענייני משפחה אימץ המלצה זו. מכאן ערעור האם.

טענות המערערת:

 המערערת טוענת כי ביהמ”ש לענייני משפחה שגה כאשר לא אפשר לחקור את המומחה על חוות דעתו, כאשר קבע כי זמינות המשיב לקטין גדולה מזמינותה, כאשר לא ייחס חשיבות להשמצת המשיב את המערערת, וכאשר קבע כי נסתרה חזקת הגיל הרך.

טענות המשיב:

 לטענתו, יש לתת משקל לתפקוד בפועל של כל הורה ביחס לקטין, וכאשר במקרה דנן נמצא כי תפקודו עדיף.

כמו כן, נטען כי חוות הדעת של המומחה שמינה בית משפט קמא היא מובהקת וחד משמעית.

המשמורת הוענקה לו נוכח תפקוד מיטיב שלו כלפי הקטין לעומת תפקוד מוגבל ומצומצם של המערערת, מה גם שזמינותו לקטין נרחבת ואמיתית,  בעוד זמינות המערערת לקטין היא מצומצמת ולמראית עין בלבד.

 ביהמ”ש פסק:

 ביהמ”ש בחן לעומק את חוו”ד המומחה וקבע כי מאחר והמומחה סבר כי אין כיום ליתן משקל לחזקת הגיל הרך, הוא התעלם מחזקה זו לחלוטין לצורך הגעה למסקנתו בשאלה מי מבין ההורים עדיף לצורך המשמורת. אלמלא עשה כן, הייתה, לדעת ביהמ”ש המחוזי-  חוות דעתו ככל הנראה הפוכה.

כן נקבע כי עיון בחוות דעת המומחה דנן, בתשובותיו לשאלות ההבהרה וכן בתשובותיו לחקירתו הנגדית, מלמד, כי אם קיימת עדיפות כלשהיא במסוגלותו ההורית של המשיב –  אין מדובר בפער כה מהותי המבסס את סתירת חזקת הגיל הרך.

על כן נקבע כי על האם לקבל המשמורת, ולאב יקבעו סדרי ראיה.