הוצאת נכסים מגדר מאסת הנכסים המשותפת בעת הגירושין

סעיף 8(1) לחוק יחסי ממון מאפשר לבית המשפט להוציא נכסים מסוימים מכלל הרכוש המשותף שצברו הצדדים, כך שהם לא ייכללו במאסת הרכוש הכולל בעת ביצוע איזון המשאבים, וייוותרו בבעלות אחד מהצדדים בלבד.

 בפסק דין ע”מ 363/06 נקבע כי אפשר לעשות שימוש בסעיף זה לצורך חלוקה שונה של זכויות פנסיה ו/או הוצאתם מכלל הנכסים המשותפים, אם הנסיבות מצדיקות זאת:

 “ס”ק (1) מאפשר לבית המשפט להוציא מכלל האיזון נכסים מסוימים …ברגיל, קופת האיזון  כוללת גם זכויות פנסיה שצבר בן-זוג בעבודתו במהלך חיי הנישואין …במקרה שלפנינו, הוכחו לטעמי נסיבות המצדיקות חלוקה בלתי- שווה של זכויות הפנסיה, או הוצאת זכויות הפנסיה מתוך “קופת האיזון”. זאת, בהתחשב במכלול הנתונים של בני הזוג, ובמכלול הנכסים והמשאבים שכל אחד מהם יוצא מנישואיו.”

פסק דין בע”מ 7272/10 עוסק במקרה שבו בעל ניסה לרצוח את אשתו, ואף נשלח למאסר ממושך בגין המעשה. האישה טענה כי אלימות חמורה זו היא  בגדר “נסיבות מיוחדות” המצדיקות שימוש בסעיף 8(1) לחוק, ולכן היא ביקשה לקבוע כי אין לבעל חלק בפֵּרות הרכוש שנצבר במהלך הנישואין, ובמיוחד בזכויות הסוציאליות שלה. בית המשפט לענייני משפחה ובית

המשפט המחוזי דחו תביעה זו, ומכאן בקשת הרשות לערער.

בית המשפט העליון קבע כי בנסיבות קשות כגון אלו יש להשתמש ב”עקרון המניעות” ולקבוע, כי  אדם שניסה ליטול את חייו של בן זוגו, מנוע מלטעון כי יש לראות בבן זוגו אדם חי לצורך השתתפות בזכויות הפנסיה שלו. על כן פסק בית המשפט העליון כי אין להביא בחשבון איזון המשאבים את זכויות הגמלה הנובעות מעבודתה של המבקשת. בנוגע ליתר הרכוש המשפחתי, ובכלל זה קופת הגמל וקופת ההשתלמות של המבקשת – נפסק כי אלו יחולקו שווה בשווה. כן נקבע כי המשיב יחזיר למבקשת את כל התשלומים שקיבל על חשבון זכויות “הפנסיה התקציבית” שלה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד קבלת הכספים ועד השבתם למבקשת. כמו כן, הוא לא יהיה זכאי לקבל עוד תשלומים בגין זכויות הפנסיה האמורות ממועד מתן פסק הדין ואילך.

בית המשפט משווה בין סעיף 5א (ב) לחוק, המאפשר את הקדמת מועד האיזון במקרה של אלימות, לבין סעיף 8, וקובע , תוך הצבת סייגים, כדלהלן:

           “יש בהם ביטוי לכך שמצב של אלימות במשפחה הוא עניין לעצמו – שההתייחסות אליו אינה סותרת את תכליתו של החוק, וטענות מכוחו שונות        בעיקרן מדינן של טענות רגילות באשר לאיכותה של מערכת היחסים בין בני הזוג…אולם חשוב להדגיש, כי ככל שעמדה זו תתקבל, היא תהיה שמורה    למקרים קיצוניים יחסית, שבהם ראוי יהיה לומר כי בן הזוג התוקף איין          למעשה את אנושיותו של זולתו. במקרים מסוג זה הרציונל העומד ביסוד הפעלת   שיקול דעתו של בית המשפט הוא מניעת בן הזוג התוקף מהנאה מפֵּרות        אנושיותו של קורבנו ולא ענישתו של התוקף…. בהקשר זה עשוי להיות מקום גם   להתחשבות בטיב הנכסים שהאיזון מתייחס אליהם. ככל שהנכס העומד לאיזון     הוא בעל אופי אישי יותר – כזה הקשור באנושיותו של בן הזוג שהפיק אותו,            כדוגמת שכר עבודה, נכס הקשור בנימי אישיותו של האדם, בחלבו ובדמו … –        כן נגרע משקלה של התביעה לשיתוף בו על-ידי מי שביקש לשלול את אנושיותו    של בעל הנכס. בנוסף על כך, אופיו החריג של שיקול הדעת המופעל על-ידי בית      המשפט לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג מחייב שהשימוש בו ייעשה רק            באותם מקרים מבוררים, שבהם אין ספק כי אמנם בן הזוג נקט באלימות בדרגה     קיצונית. הדעת נותנת שלשם כך צריך יהיה להתבסס, ברגיל, על פסק דין פלילי        חלוט, מבלי שההליך המשפטי של איזון המשאבים יהפוך זירה לבירורן של     טענות עובדתיות מורכבות אודות אלימות שננקטה לכאורה.”

 פסק דין  תמ”ש 21230/07 עוסק במקרה שבו בעל בגד באשתו במשך זמן רב, ואף שכנע  אותה למכור דירה שהייתה בבעלותה לפני הגירושין, על- מנת שזו לא תחשב כנכס חיצוני.

בית המשפט קבע כי התנהלות שכזו מצדיקה סטייה מעקרון החלוקה השווה, ואי- הכללה של

תמורת הדירה במאסת הנכסים המשותפת:

 פסק דין תמ”ש 14758-01-12 עוסק במקרה שבו אישה שכרה דירה מהדיור הציבורי, ובשלב מאוחר יותר רכשה אותה. הדירה נרשמה על-שם שני בני הזוג. בתביעה שהגישה האישה לפירוק השיתוף היא טענה , כי היא זו שמימנה את תשלומי השכירות, הרכישה והשיפוץ, בזמן שבעלה ישב במאסר או סירב לעבוד, ועל-כן יש לגרוע את הדירה ממאסת הנכסים המשותפת, כאמור בסעיף 8(1) לחוק יחסי ממון. בית המשפט קבע כי אכן הוכח כי האישה מימנה לבדה את השכירות והרכישה, אך הרישום – הן בחברת פרזות שממנה נרכשה הדירה, והן בפנקס הבתים המשותפים, מוכיח כי לצדדים חלקים שווים בדירה.

 אולם, מאחר שהוכח כי האישה נשאה בכל התשלומים, ואלו אינם בגדר מתנה לתובע – נקבע כי על הבעל להשיב לאישה מחצית מתשלומי רכישת הדירה והשיפוץ, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. כן ניתנה לאישה זכות לרכוש את חלקו של הבעל, ככל שייוותר לאחר הקיזוז, במסגרת  פירוק השיתוף.