ביהמ”ש דחה תביעת בעל להכרתו כבעל מחצית מדירת מגורים שרכשה אשתו טרם הנישואין
בתמ”ש 32006-04-12 י”ק נ’ ח”ק דחה ביהמ”ש לענייני משפחה בירושלים ( כב’ השופטת בן דור ליבל) תביעה של בעל, לבעלות במחצית דירה אותה רכשה אשתו מספר חודשים טרם היכרותם, הרשומה על שמה בלבד, בה גרו החל ממועד נישואיהם ועד פרידתם.
רקע:
מספר חודשים טרם היכרות הצדדים (מדובר בצדדים חרדים שנשאו בשידוך) רכשה האישה דירת מגורים, בין היתר ע”י כספים שקבלה לאחר גירושיה, כאשר הוריה נשאו במשכנתא. הדירה עצמה נרשמה על שם האישה במהלך הנישואין, והצדדים גרו בה יחד ושלמו יחד את הוצאות אחזקתה. הצדדים התגרשו, והבעל הגיש תביעה רכושית בה ביקש להיות מוכר כבעלים של מחצית מהרכוש, לרבות הדירה.
טענות התובע:
התובע טוען כי היתה בין הצדדים כונת שיתוף, לפיה הדירה שייכת לשניהם בחלקים שווים, ולטענתו האישה אף אמרה לו כך.
כן נטען על ידו כי במסגרת האירוסים, הבטיחו הורי האישה כי הדירה תהיה של שניהם, במסגרת עזרתם במימון מדור.
כן טען כי הינו זכאי לחלק מהדירה גם לאור השתתפותו בעלות שיפוץ ובהוצאות אחזקת הבית בזמן מגורי הצדדים בדירה.
טענות האישה:
לא היתה כל כוונה לשתף את הבעל בדירה, לכן הרישום נעשה על שמה בלבד, מה גם שלטענתה, נישואיהם היו מעורערים מההתחלה.
כמו כן, נטען כי השיפוץ שנעשה היה בסכום מזערי יחסית לשווי הדירה ועל כן אין לו משמעות. למעשה, למעט השתתפות בשיפוץ שאינו מסיבי, ובהוצאות אחזקת הבית- לא שילם הבעל דבר עבור הדירה.
על כן, האישה מבקשת לדחות התביעה, בכל הנוגע לבעלות הבעל בדירה.
ביהמ”ש פסק:
ביחס להבטחת ההורים, הרי שאלו הבטיחו לרכוש לצדדים דירה- הבטחה שלא מומשה בסופי של יום, אולם ברור כי אלו לא התכוונו לתת לבעל את דירת האישה.
ביחס לכוונת שיתוף נקבע כי הבעל לא הצליח להוכיח כוונה זו, ובשים לב כי אכן היו בחייהם משברים רבים, והאישה לא שנתה הרישום.
כן נטען כי השיפוץ היה בעלות נמוכה יחסית לשווי הדירה ואין בו, או בהשתתפות בהוצאות אחזקת הבית – כדי ליתן לבעל חלק כלשהו בדירה.
על כן,דחה ביהמ”ש את התביעה בכל הנוגע לבעלות הבעל בדירה.
