פסק דין: משמורת הבת נועה

מעשה שהיה כך היה : נועה נולדה בשנת 2007 להוריה המאושרים דלית ואלון שמעוני. והנה חלפה לה רק שנה מאז שנולדה, והוריה כבר החליטו כי הגיע הזמן להתגרש ואז התעוררה שאלת משמורתה של נועה הקטינה, כלומר האם תהיה אצל האמה דלית או אצל האב אלון ?

 

על פי החוק, אם אין סיבה מיוחדת להורות אחרת – יהיו ילדים מתחת לגיל שש שנים אצל אמם. וכן בכלל של המשפט העברי נאמר כי " הבת אצל אמה לעולם ". הכלל שהבת אצל אמה, הוא כלל משפטי, המבוסס על ניסיון חיים שצריכה בת את קרבת אמה וטיפולה. בין האם לבין הבת מתרקם קשר מיוחד, אשר בא לידי ביטוי בכל תקופות חייה של הבת. בגיל הרך ביטויו הוא כרגיל, בגילוי חיבה ואהבה ובגיל הגבוה יותר ביטויו של הקשר בהבנה מיוחדת שמגלה האם לרחשי לבה של הבת.

אותו קשר של אהבה ורבה נותן את אותותיו בחייה של הבת ומלווה אותה גם בהתבגרותה, וחלק גדול לו בעיצוב אישיותה. אם נחסך מהבת קשר זה, יורגש החוסר לא רק בילדותה, אלא עלול הוא להשפיע על התפתחותה ועל גישתה לחיים באופן כללי. לכן ברור שסיפוקו של קשר אהבה זה לבת הינו אחד הצרכים הבסיסיים לשם התפתחותה התקינה.

 

אם זהו הכלל המשפטי – מקומה של נועה עם האמה דלית. אך המציאות אינה תמיד פשוטה וברורה וכך היה במקרה של משפחת שמעוני – האם דלית הייתה במשבר עקב הגירושין והעדיפה להעביר את נועה למשמורתו של האב אלון. נועה נשארה אצל אביה והוא גידל אותה בעזרת הוריו בחולון, כאשר האם דלית נפגשת עם הבת נועה פעמיים בשבוע. עם הזמן, החל האמה דלית להתאושש ואז לקחה את נועה אליה לביתה בבת –ים בכל סוף שבוע שני.

כך חלפו להם שנתיים ודלית בנתה שוב את חייה ואף חזרה למקום עבודתה במשרד רו"ח. כמו כן הכירה בחור והיא מתעתדת להנשא לו בקיץ הקרוב. בשלב זה חשה דלית רצון עז לגדל את נועה וכן חשה כי יש לה את הכוחות לכך.

 

נשאלת השאלה, האם די ברצונה של דלית האם כדי שנועה תחזור לגור איתה ותגדל אותה ? ומה קורה עם  העובדה שנועה הולכת לגן ילדים, ורגילה לגור עם האב ולהיות בקשר קבוע יומי עם הסבא והסבתא. האם מעבר לאם לא יגרום לה לנזק נפשי, מכיוון שעליה לשנות את סביבתה הטבעית אליה הורגלה ?

ומה עם רצונו של האב אלון כי בתו נועה תמשיך לגור אצלו ? האם להשאיר את נועה בבית אביה, מקום בו טוב לה או להעבירה לאם ?

 

במצב שבו שני ההורים טוענים כי משמורת הילדה צריכה להיות אצלהם, נעזר בית המשפט לענייני משפחה בתסקירים של עובדות סוציאליות מחולון ובת –ים מקום מגורי ההורים. כל אחת מהעובדות הסוציאליות הצביעה על כך, כי ההורה הגר בתחומה מסוגל לטפל בבת נועה. ביהמ"ש החליט כי יהיה מפגש משותף בין שתי העובדות הסוציאליות, לצורך חוו"ד משותפת וכך היה. אך גם זה לא הביא לפתרון, מאחר וההערכתן הייתה שהן אלון והן דלית הינם אנשים חיוביים אשר הראו מסירות לילדתם.

בסופו של דבר, העדיף בית המשפט להעביר את נועה לידי האם, אחר וסבר כי טובתה של נועה לגדול עם אמה נוכח חשיבות הקשר בין אם לבת והשפעתו על התפתחותה התקינה של הילדה. האב טען כי יש לסטות מהכלל המשפטי כי מקומה של בת עם אמה, במקרה זה, לאור החשש הכמעט ודאי כי מעבר מבית האב האהוב לבית האם ייגרום לזעזוע לנועה. כמו כן המשבר של האם בעבר מעמיד בספק את יכולתה של האם להתמודד עם גידולה של הבת.

אך טענת האב נדחתה ובית המשפט הגיע למסקנה כי טובתה של הבת להיות בקרבת אמה. השפעת אותו קשר עליה למשך המשך חייה עדיפה היא על הזעזוע הזמני של מעבר הבת מבית אביה לאמה. לגבי יכולתה של האם להתמודד עם גידולה של נועה, הרי מדבריה של העובדת הסוציאלית מבת –ים, המכירה את האם – סיכוייה טובים להתמודד עם גידול הבת. לכן כדאי לקחת את הסיכון הקל ולהחזיר את הבת לבית אמה למען היציבות, הצפוייה לילדה עם הצלחת היקלטותה בבית האם. כאשר נוצרה אפשרות שהאם תוכל לקבל את הבת, אין לפקוד עליה את שנעשה בעבר כאשר הייתה במשבר, ויש לאפשר לה – למען הבת – לתפקד כאם לכל דבר.

 

לסיכום : כאשר כל אחד מההורים מסוגל מבחינת אישיותו להיות הורה טוב לבת, יש להעדיף את הקשר של הבת לאם בהעדפה ברורה.