מה הם – דמי שימוש ראויים ?

כאשר אחד מבני הזוג עוזב את הבית המשותף עקב פרידה, בן הזוג שנותר בדירה חייב לשלם בנסיבות מסויימות "דמי שכירות ראויים" על כך שהוא מתגורר בבית המשותף ששייך גם לצד שעזב את הבית.

המקור לדין זה הוא מסעיף 40 לחוק המקרקעין הקובע, כי כאשר שותפים מעוניינים לסיים את השותפות, הם מגישים תביעת פירוק שיתוף לבית המשפט, ובדרך זו שותפותם מגיעה לקיצה.

סעיף 40א לחוק המקרקעין (תיקון 17) קובע, כי גם כאשר מדובר בדירת שותפות של בני זוג, פירוק השיתוף תיעשה בדרך הדומה.

יחד עם זאת קובע הסעיף, כי כשמדובר בבני זוג שיש להם ילדים, בית המשפט יבצע פירוק שיתוף רק לאחר שנוכח בבירור כי לקטינים תהיה קורת גג.

אם בית המשפט הגיע למסקנה כי טובת הקטינים שישארו בבית המשותף, האם במקרה כזה, תחוייב האשה לתת לבעל דמי שכירות ראויים?

סעיף 33 לחוק המקרקעין קובע: שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש.

כלומר, החוק מחייב את השותף שהשתמש במקרקעין לשפות את שאר השותפים בשכר ראוי עבור השימוש.

סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע, כי אם אדם קיבל טובת הנאה בכל דרך שהיא שלא על פי דין, הוא מחוייב להחזיר את מה שקיבל אף בדרך תשלום.

במקרה של בני זוג, המצב מעט מורכב, היות שאם האשה נשארת בדירה עם הילדים, מדוע שהיא תשלם לבעל עבור השכירות, בו בעת שיש על הבעל חובה אבסולוטית לדאוג למדור ואחזקת מדור עבור הקטינים.

אולם, כאשר הבעל נשאר בבית, ובפרט כאשר מדובר בתקופה ארוכה, בית המשפט יחייב את הבעל לשלם דמי שכירות ראויים בעד אותה תקופה שהתגורר בבית המשותף.

התנאי המרכזי לקבלת דמי שימוש ראויים הוא, כי הסיבה לעזיבת הבית, משום שלא היתה ברירה אחרת (לדוגמה: כאשר הוגשה תלונת שווא, או כאשר בני הזוג התגרשו בבית הדין, ומשכך, אסור להם לגור באותו בית), אזי בית המשפט יותר יטה לפסוק דמי שימוש ראויים.

 

פסיקות בתי המשפט לענייני משפחה

תמ"ש (צפת) 47926-07-15  (כב' השופטת אביבית נחמיאס), דובר באשה שעזבה את הבית המשותף, והבעל נותר להתגורר בדירה. בית המשפט חייב את הבעל בדמי שימוש ראויים רק ממועד מתן הגט בפועל, היות שזוג שמתגרש אסור לו לדור באותו בית, ברם, על החודשים טרם הגט, הבעל נפטר מלשלם דמי שכירות, מאחר שהאשה לא הוכיחה שהיתה לה מניעה לגור איתו בבית.

תמ"ש (ירושלים) 6495-11-11  קבע כב' השופט נמרוד פליקס, כי אין האשה זכאית לדמי שימוש ראויים, היות שלא הוכח כי הבעל מנע ממנה להתגורר בבית וכן לא מנע ממנה את פירוק השיתוף. וכך כתב בפסק הדין:

כעולה מהפסיקה, הכלל הוא כי מושגית עשויה לקום חבות בדמי שימוש ראויים, אף כאשר בן הזוג המתגורר בדירה אינו מונע בפועל את מגוריו של בן הזוג שיצא מן הדירה. זאת כאשר בן הזוג שאינו מתגורר בדירה מבקש לפרק את השיתוף בה ושותפו מסכל זאת, בעודו ממשיך להשתמש בנכס. במקרה דנן ספק אם ניתן לראות את הבעל כמי שסיכל את פירוק השיתוף בבית.

תמ"ש (חיפה) 19963-12-13  פסקה כב' השופטת אלה מירז, כי האשה שנשארה בבית, תשלם דמי שכירות לבעל ממתן מועד הגט עד למכירת הבית.