חלוקת רכוש שאינה שיוויונית בזמן הגירושין

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, (להלן: "החוק") החל על בני זוג שנישאו לאחר שנת 1974, קובע כי בעת פרידת הצדדים יחול איזון משאבים ביחס לכל הרכוש אשר נצבר במהלך הנישואין.

במסגרת סעיף 8 לחוק, איפשר המחוקק לבית המשפט, לסטות מהאיזון השיוויוני של הסדר איזון המשאבים לאחר שבית המשפט בחן כי קיימות "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת", וכך הכירה גם הפסיקה בחלוקה שאינה שיוויונית במספר מקרים בהם שוכנע בית המשפט כי היא החלוקה הצודקת.

בחלוקה שאינה שיוויונית יכול לקבוע בית המשפט כי נכסים שנצברו לא יאוזנו בשווה, וכן כי שווי הנכסים לא יאוזנו מחצה על מחצה, וכי זכויות שצבר אחד מהצדדים לא יאוזנו, ועוד.

המקרים בהם משתמש בית המשפט בחלוקה שאינה שיוויונית, כאשר קיימת מערכת זוגית קלוקלת ושסובלת ממאפיינים שליליים, כגון: אלימות, בגידות, הברחת רכוש והתעמרות.

יחד עם זאת יודגש, כי הצד המבקש מבית המשפט לעשות שימוש בסעיף 8 ולבצע חלוקה שאינה מאוזנת, עליו מוטלת ההוכחה כי החלוקה שאינה שיוויונית, היא תביא לעשיית צדק חלוקתי.

להלן נסקור מספר דוגמאות מהפסיקה:

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (מרכז 1447-07-17) קבע בית המשפט, כי המחוקק נתן אפשרות לסטות מהחלוקה האקויטבילית כאשר ישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, ולכן על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו על פי העובדות המונחות בפניו.

באותו מקרה יישם המחוזי חלוקה שאינה שיוויונית במקרה שהבעללא דאג לכלכלת המשפחה בצורה ראויה, ועול הכלכלה היה על כתפיה של האשה, ולכן השתמש בסמכויותיו על פי סעיף 8(2) לחוק, וקבע כי זכויותיה הפנסיוניות של האשה לא יאוזנו וישארו רק לאשה, וכך נכתב:

אמת המידה המרכזית שהוצעה להפעלת שיקול הדעת נוגעת למאמץ המשותף ולמילוי חובותיהם של בני הזוג במסגרת הנישואין, ובמיוחד מילוי חובותיהם הכלכליות והתחשבות בפער משמעותי בין מאמצי בני הזוג למען רווחת המשפחה וכן משיקולי צדק.

גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"מ 638/04) יישם בית המשפט חלוקה שאינה שווה, כאשר באותו מקרה נהג הבעל להשתמש באלימות נפשית ופיזית קשה נגד אשתו, ולכן קבע בית המשפט כי יש להשתמש בעיף 8(2) לחוק ולקבוע חלוקה שאינה שיוויונית לטובת האשה, בכך שהיא תקבל חלק גבוה יותר, ותוצאה זו היא תהא החלוקה הצודקת בנסיבות המדוברות. וכך קבע המחוזי:

עם זאת, במקרים המתאימים, כאשר מוכחת אלימות פיזית ונפשית, ובמיוחד כאשר אינה חד פעמית אלא נמשכת, ניתן לעשות שימוש מושכל בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, באופן שייתן ביטוי לכך שמדובר באישה מוכה, והצדק מחייב כי במסגרת החלוקה של כלל הנכסים, החלק שינתן לה – יהיה גבוה יותר, בין אם מדובר בחלק יחסי גדול יותר ובין אם מדובר בחלוקת נכסים אחרת.

כמו כן, (תמ"ש 38559-05-11) דן כבוד השופט צבי ויצמן בזוג שהיו נשואים, אך מערכת היחסים שלהם לא היתה נורמטיבית, בכך שהבעל נהג לפקוד נשים אחרות ולרעות בשדות זרים, כאשר הוא מביא זאת אף לידיעת אשתו ומתרברב בזה, והאשה דבקה במערכת הנישואין על מנת לשקם ולשפר את הנישואין.

בית המשפט קבע והשתמש במונח "שיתופיות מוחלשת", שזו הגדרה שנקבעה בפסיקה, כי בנסיבות מסויימות כגון אלימות ובגידות, הצד הנבגד או המוכה אינו חפץ לשתף את השותף בזכויותיו שצבר.

לפיכך, בחר בית המשפט לאזן את הנכסים בצורה שאינה שיוויונית לטובת האשה, ואף קבע  את מועד הקרע ליום מוקדם יותר, וכך נכתב בפסק הדין:

        בצד דברים אלו אין להתעלם מכך שבמשך תקופה ארוכה אין הקשר שבין הצדדים דומה לקשר סביר ורגיל בין בני זוג, קשר שעל פי מתכונתו ותבניתו מצאה הפסיקה ובעקבותיה המחוקק, להכיל את חזקת השיתוף או, במתכונת חוק יחסי ממון, את איזון המשאבים שאינו אלא "שיתוף דחוי" בנכסי הצדדים. לגישת ביהמ"ש יש לראות בקשר הזוגי החריג שבין הצדדים, מעת שעזב התובע את בית הצדדים ושב אליו כנוכח – נפקד, קשר היוצר "שיתופיות מוחלשת", ובמילים אחרות- קשר המצדיק חריגה מאיזון משאבי הצדדים בדרך המקובלת של מחצה על מחצה וקביעתו באופן שונה, למצער באשר לחלק מנכסי הצדדים.

 גם בתמ"ש (י-ם) 11849-07-10 קבע כבוד השופט דניאל טפרברג, כי יש לעשות שימוש בסעיף 8(2) לחוק ולבצע חלוקה שאינה אקויטבילית לטובת האשה, היות שהבעל לא פרנס כראוי את המשפחה, ובמקום זאת בחר להתהולל עם נשים זרות ולספק את תאווותיו החומריות, ולכן בית המשפט ביצע חלוקה שאינה שיוויונית לטובת האשה, על מנת לעות צדק חלוקתי, וכך נכתב בפסק הדין:

במקרה דנן, האיש לא הצליח להוכיח, ולו בראשית ראיה, כי הוא פרנס את משפחתו ותמך בבני הבית. ביהמ"ש שוכנע שלנגד עיניו של האיש עמדה בעיקר טובתו האישית והחומרית. לנוכח מסקנה קשה זו, ביהמ"ש סבור כי בהתאם לכללי הצדק והשוויון המהותי, התוצאה הצודקת תהיה חלוקה לא שווה של המשאבים בין הצדדים. לפיכך נקבע כי נכסי הפרישה של האישה, שנחסכו על ידה בד בבד עם התמיכה באיש, זכויות הפנסיה וכלל הזכויות הכספיות הרשומות על שמה, לא יחולקו, אלא יישארו בחזקת האישה.