הטלת חיוב מזונות על קרובים שונים

כדבר שבשגרה, בעת פירוק התא המשפחתי והפרדות הצדדים, ובמידה והעניינים שבמחלוקת בין בני הזוג אינם מוסדרים בהסכמת הצדדים, אלא מוכרעים על ידי בית המשפט, תיסוב אחת החזיתות העקריות סביב שאלת מזונות הילדים.

אחד ההורים, ובדרך כלל האם, תגיש תביעת מזונות ביחס לקטינים אשר במשמורתה, כאשר לצורך הכרעה ילקח בחשבון גיל הילדים, הכנסות הצדדים וחלוקת זמני השהות של ההורים עם הילדים.

נושא זה, אשר הינו מורכב ותלוי במשתנים רבים, מהווה כאמור נדבך מרכזי במסגרת הליך הגירושין.

ישנם מקרים יוצאי דופן, בהם תוגש תביעה לחיוב מזונות לא כלפי אחד ההורים, אלא כלפי קרובים אחרים, וכדרך כלל כלפי הוריו של אחד הצדדים.

עניין מיוחד זה מוסדר בחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) בסעיף 4 לחוק.

להלן נציג את מקורו הנורמטיבי של הטלת החיוב על קרובים אחרים, כן נציג את העקרונות והפרמטרים הקבועים בחוק ובפסיקה להחלתו של חיוב ייחודי זה.

החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) בסעיף 4 מורה כדלהלן:

מזונות בין שאר בני משפחה

  1. אדם חייב במזונות שאר בני-משפחתו, והם –

(1)  הוריו והורי בן-זוגו;

(2)  ילדיו הבגירים ובני-זוגם;

(3)  נכדיו;

(4)  הורי הוריו שלו ושל בן-זוגו;

(5)  אחיו ואחיותיו שלו ושל בן-זוגו.

 

נמצאנו למדים כי לפי החוק, חובתו של אדם במזונות אינה מוגבלת רק על ילדיו אלא כוללת מעגל קרובים רחב יותר, עם זאת, החוק קובע תנאים להתקיימותה של חובה זו. וזאת בסעיף 5 לחוק.

 

החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) בסעיף 5 מורה כדלהלן:

סולם המזונות

  1. אין אדם חייב לספק מזונות לבן-משפחה לפי סעיף 4 אלא במידה שנתקיימו שלוש אלה:

(1)  יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן-זוגו ושל הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו;

(2)  אותו בן-משפחה, על אף מאמציו, אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, מנכסיו או ממקור אחר;

(3)  אותו בן-משפחה אינו יכול לקבל מזונות לפי סעיף 2 או לפי סעיף 3 או מעזבון, ואינו יכול לקבלם מבן-משפחה הקודם לאותו אדם לפי הסדר שנקבע בסעיף 4.

 

כפי שנתברר בפסיקה, בכדי לחייב קרובים שאינם הורים, יש לעמוד בקריטריונים כדלהלן:

ראשית, יש לוודא כי ההורים אינם יכולים לשלם את המזונות או כי לא ניתן לגבות בשום אופן דמי המזונות מן ההורים.

שנית, ככל שהוריו של הקטין אינם יכולים לספק את צרכיו – האם קיימת דרך אחרת לסיפוקם, דוגמת מנכסים השייכים לקטין או מהכנסותיו, ככל שיש לו.

שלישית, יש לוודא כי הקרוב עליו מטילים את החיוב יכול לשאת בנטל זה, לאחר שצרכיו וצרכי התלויים בו מסופקים כראוי.

רביעית, יש לוודא כי אין קרוב אחר במעגל קרבה צמוד יותר אשר עליו ניתן להטיל חיוב זה, ובמידה וישנם מספר קרובים בעלי קרבה זהה יש להטיל את החיוב באופן שיוויוני על כולם.

רוצה לומר, הורה המבקש להטיל חיוב במזונות ילדו הקטין על סבו של הקטין, למשל,  נדרש להוכיח את כושרו  הכלכלי של הסב,  כי יש באפשרותו של הסב לדאוג לכלכלתו שלו, של בן זוגו ושל ילדיו הקטינים ככל שיש לו, כן הוא נדרש להוכיח שהקטין אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, נכסים או מקור אחר, ולבסוף שהקטין אינו יכול לקבל מזונותיו מכוח חיובים המוטלים בדין על אחר, או מבן משפחה שקודם לסב, דוגמת הוריו, ע"פ הסדר שנקבע בסע' 4 לחוק המזונות/

תנאי סע' 5 לחוק המזונות הם תנאים דווקניים. וכך נאמר לעניין זה בע"א 161/82 רחמים רומנו נ' אסתר רומנו, (1983):

"החיוב אינו אוטומטי ואינו נובע מעצם יחסי הורה וילד, אלא מקיומן של הנסיבות המיוחדות, המפורטות בסעיף 5 ו-4, ולגבי אלו צריך להביא ראיות ובית המשפט צריך לקבוע בעניין זה ממצאים, המבססים את החיוב"

ולפיכך, בהתאם לסעיף 5 (3) לחוק מזונות, אין על סבים לזון את נכדיהם, אלא אם הוריהם אינם עושים כן ואינם מסוגלים לעשות כן (ע"א 49/72 גלפרין נ' לבבי  (1973);  תמש (חיפה) 27570-06 – ל.מ. נ' א.מ. ואח (2012)

בהתאם להוראות סע' 5 לחוק נקבע בפסיקה, כי כל עוד לא הוכחה אי יכולתו או סירובו של האב לשלם את מזונות הקטינים על פי חיוב משפטי, הרי שטרם הבשילו התנאים להקמת עילה כנגד הסבים (תמ"ש (ת"א)35241/06 ל.נ. נ' י.נ. (2007); תמש (חיפה) 18999-07-09 – א' ה' נ' י' ה' ואח' (2012); תמש (ירושלים) 855/98 – ח' ק' ואח' נ' ז' ח (2008)

יובהר, חוק זה, אין עניינו ערוץ גבייה חלופי עבור אשה אשר מסיבות שונות איננה פועלת ככל יכולתה לגבות דמי המזונות מן האב, יישומו הראוי והמוצדק הוא רק במצב בו לא ניתן לגבות את החיוב.

 

המדובר במצבים חריגים של חוסר יכולת כלכלית ויכולת השתכרות, כגון מצבים של נכות מוחלטת וכיו"ב, או מצבים  של חוסר יכולת גבייה מוחלט בשל מוות, מאסר, או בריחה לחו"ל וכיוצא באלו.