ביהמ"ש המחוזי דחה בר"ע על החלטה בדבר אי פסיקת מזונות משקמים

ביהמ"ש המחוזי דחה בר"ע על החלטה בדבר אי פסיקת מזונות משקמים לתובעת, הטוענת כי הינה ידועה בציבור

ברמ"ש 34625-07-14 ר"ר ואח' נ' י"א ביהמ"ש המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור שהגישה אישה  הטוענת כי הינה ידועה בציבור מזה 15 שנה ומתוקף כך זכאית למזונות משקמים עבורה , וכן למזונות גבוהים עבור בנה- וזאת אף מבלי לקבל את תשובת המשיב.

רקע:

 המערערת הגישה לביהמ"ש לענייני משפחה בקשה למזונות זמניים לה ולבנה הקטין, המשותף לה ולנתבע, בסך של 35,000 ₪. ביהמ"ש קמא פסק מזונות זמניים לקטין בסך 3500 ₪+מלוא הוצאות חינוכיות ורפואיות חריגות, ודחה את תביעתה של האישה למזונות  משקמים, בשלב זה. מכאן בקשת רשות הערעור.

טענות האישה:

האישה טוענת כי ביהמ"ש היה צריך לספק מזונות על דרך האומדנא עבור הקטין, וכי הסכום שנפסק הינו נמוך מדי. כן טוענת היא כי היא והמשיב היו ידועים בציבור, וכי נהלו תא משפחתי שלם- ולכן הינה זכאית למזונות משקמים.

טענת המשיב:

המשיב מודה בקשר עם האישה, וכן באבהותו על הילד, אך טוען שהוא לא הגיע לכדי קשר של ידועים בציבור, מאחר והמשיך לגור עם אשתו, ורק עימה ניהל משק בית משותף.

קביעת ביהמ"ש:

 מדובר כאן במצב יחודי , בו המשיב ניהל במשך 15 שנה 2 מערכות יחסים מקבילות- מחד, המשיך לגור עם אשתו ולהיות נשוי לה, ומאידך ניהל קשר עם התובעת ואף נולד להם ילד

ביהמ"ש בחן את מטרת המזונות המשקמים, ואומר כי ניתן לגזור חיוב שכזה מעקרון תום הלב, וממנו גם יגזר גובה החיוב ומשכו. הוא מביא את דעתו של פרופ' ליפשיץ לפיה קשר ממושך, תלות כלכלית והולדת ילד משותף יכולים להביא לזכאות למזונות משקמים לתקופת הסתגלות.

במקרה דנן,  לביהמ"ש ספק רב האם אכן מדובר בידועים בציבור- בעיקר מאחר ולא הייתה כל לינה משותפת, ו/או וניהול משק בית משותף וחיי משפחה, והמשיב אף הסתיר את קיום הקשר וקיום הילד מאשתו.

כמו כן, ביהמ"ש בדק את מצבה הכלכלי של האישה וראה כי הינה משתכרת 9000 שח לחודש ועל כן לא נגרמה לה חרפת רעב כתוצאה מניתוק הקשר.

אף סכום המזונות שנפסק לילד הינו סביר- במיוחד לאור העבודה כי הוצאותיו הרפואיות גבוהות, ועל האב לשאת בהם במלואם.

לאור כל זאת, ומשעסקינן בסעד זמני- נדחתה הבקשה.